מה עולה בראשך כשאת/ה חושב/ת על המונח "איכות הסביבה"?

אם את/ה דומה במשהו לרוב האנשים שפגשתי לאחרונה, הרי שקיימת סבירות גבוהה לכך שהמונח מזכיר לך משהו שקיים אי שם על סדר יומם של אקטיביסטים, אנשי גרינפיס ודומיהם. אולי משהו שקשור להתחממות כדור הארץ, או לממשלה או לתכנית שראית בטלוויזיה. מן משהו ערטילאי, שלא שייך לחיים היומיומיים שלך.

אבל מה היא למעשה "הסביבה". הרי "סביבה" היא, פשוטו כמשמעו, כל מה שסובב את האדם. גם בתוך האדם יש סביבות שונות, אבל לצורך העניין, הרצפה שעליה אנחנו דורכים, האוויר הסובב אותנו, גם ברגע זה, בחדר שבו את/ה יושב/ת וקורא/ת את המאמר הזה, המים שאנחנו שותים, האוכל שאנו אוכלים וכו', כולם חלק בלתי נפרד מהסביבה שלנו. אם חושבים על זה כך, הרי שמשמעותה של "איכות הסביבה" היא האיכות של הסביבה הקרובה ביותר אלינו, שעוברת לתוכנו ומאיתנו החוצה כל הזמן. את האוויר אנחנו נושמים ונושפים. מזון ומים, אשר נושאים בתוכם את כל מה שהם "עברו" בדרך אלינו, נכנסים לגופנו ועוד ועוד. המשמעות של זה היא שאם האוויר מזוהם, אנחנו מכניסים לגופנו כל הזמן חלקיקים רעילים, ואם המים מזוהמים ומכילים, למשל, כלור, גם זה נכנס לגופנו וכן הלאה.

המונח הלועזי "אקולוגיה", מתמצת רעיון זה בצורה טובה. אקולוגיה היא למעשה איזון כלל היחסים במערכת מסוימת. המערכת יכולה להיות האדם עצמו, והאיזון הפנימי שלו, או האיזון שבין האדם לסביבתו, וכמובן גם מערכות שהאדם כלל אינו מעורב בהן (אם קיימות היום כאלו על פני כדור הארץ בכלל). גם האיזון שבין האדם לבין עצמו מושפע מהסביבה, כי חדירה של רעלים לגופנו מפרה את האיזון הפנימי שלנו, והכנסה של חומרים מזינים ונקיים לגוף מעודדת את שיקומו ואת השמירה על איזונו.

אז למה קשה לנו כל כך להתחבר למונח "איכות הסביבה" ולצורך לשמור עליה?

סיבה אחת היא שבדרך כלל קשה לראות את זה, למשש את זה ולהריח את זה. בחברה של היום, מוצרים רבים מגיעים אלינו מן המוכן, ולאחר שאנחנו משתמשים בהם אנחנו זורקים את השאריות במקום ציבורי מוסכם. בצורה כזאת אין לנו מושג על תהליך הייצור שעוברים המוצרים וגם לא על המשך דרכו של הזבל שזרקנו. אם לדוגמא היינו אוגרים את החיתולים המשומשים של התינוקות שלנו בבית, לא היינו יכולים להתעלם מההצטברות המהירה שלהם והיינו נדרשים לחשוב על כך ולמצוא פתרונות.

סיבה אחרת היא שהאתגר בלהתייחס להשלכות לטווח הארוך גדול מאד. הלחצים של החיים היומיומיים והצורך לקחת החלטות, שהן פעמים רבות בעלות תוצאות כלכליות מיידיות, לא מאפשרות את מרחב הראיה, הנדרש עבור קבלת החלטה שתניב פרי בעתיד. כשעומדת לפני אלטרנטיבה אחת זולה ומזיקה (אבל שאיני רואה את הנזקים שלה בטווח המיידי), למשל סבון המכיל חומרים כמו SLS, חומרים משמרים מקבוצת הפראבן וחומרים מקבוצת הגליקול, ואלטרנטיבה אחת בריאה ושאינה מזיקה גם לסביבה, אך לא זולה, אני צריכה סיבה ממש טובה כדי לבחור באלטרנטיבה היקרה יותר.

גורם נוסף הוא תחושת חוסר האונים. אנשים רבים חשים שעניינים הקשורים לאיכות הסביבה "גדולים עליהם". איך אני יכולה להשפיע על הזרמת השפכים לים? מה אני מתחילה בכלל לדעת על מפעלים מזהמים והדרך להשפיע עליהם? והחביות המרקיבות ברמת חובב ומזרימות את החומרים הרעילים מאד שלהן לקרקע, איך אני קשורה לזה בכלל? מי אני מול כל בעלי הממון והאינטרסים?

אם כך, מה בכל זאת מביא לשינוי בהרגלי החיים ובהרגלי הצריכה?

בראש וראשונה עושה זאת המודעות. עוד הרבה לפני שמחליטים מה לעשות ואיך לשנות, ההבנה עד כמה אכן העניין הקרוי "איכות הסביבה" נוגע לי ברמה האישית ביותר והמיידית ביותר מתחיל בפני עצמו לייצר שינוי. הרי אם אני יודעת שהביוב שזורם מהבית שלי יגיע אלי בסופו של דבר בדמות של דג על הצלחת, ואם אני מבינה, שחומרים מזיקים מאבקת הכביסה מחלחלים למי התהום ומזהמים את המים שאני בעצמי שותה אחר כך, אני מתחילה להיות מחויבת לשינוי.

כאן נכנס מכשול נוסף, והוא מעין תחושה של חוסר אונים. מי אני מול המערכות הממשלתיות והמפעלים המזהמים הגדולים? מה בכלל יכולת ההשפעה שלי?

בנקודה זו, לתפיסתי התשובה היא לעשות כל דבר שהוא. בין אם להצטרף לאחד מהארגונים הפועלים בנושא ה"ירוק", בין אם להשתמש במוצרים אקולוגיים ולשלב זאת עם הדברים היומיומיים שרק דורשים קצת מחשבה ותכנון, כגון הפחתה בשימוש בשקיות פלסטיק, שימוש מושכל ברכב הפרטי, שיעזור להפחית את כמות הזיהום הנפלט מהמכונית ועוד. ההזדמנויות לעשיה קיימות ומציגות את עצמן, וכל תרומה, ולו הקטנה ביותר, משמעותית.